ארכיון | כל המאמרים

הנכד, דרור בורשטיין, בבל, 160 עמודים, 2026. בורשטיין לוכד בחדות נפלאה את חיי ושפת היומיום, את התנועה התזזיתית בין רגעי אמת לבין דיבור חלול ולהג שיווקי חסר פשר. שחר קמיניץ במהלך כמה לילות רצופים שמתקפות טילים מאיראן טרפו בהם את שנתנו, נתקפתי דחף לקרוא אוטופיות עבריות. על רקע האזעקות וקולות הנפץ בלעתי זה אחר זה את מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת של אלחנן לייב לוינסקי (1892), את שני דמיונות של יצחק פרנהוף (1896), את אלטנוילנד של הרצל (1902) ואת ירושלים הבנויה של בוריס ש"ץ (1918). קריא

בעל ירקון, נדב נוימן, פרדס, 243 עמודים, 2025. ישראל המתוארת בספר אינה רחוקה מאוד מישראל כיום, ולכן הדיסטופיה המתוארת בה היא רכה למדי, לא פוסט־אפוקליפסה מוחלטת, אלא איזושהי מציאות שהתגלגלה כמו מתוך המציאות הממשית. רינה ז׳אן ברוך בעל ירקון , רומן הביכורים של נדב נוימן, מתרחש בגרסה עתידית של ישראל שהתרחש בה שינוי פוליטי עמוק ורחב, והחברה הפכה דתית ורדיקלית. בתוך המציאות הזו אנו פוגשים את יואל דנציגר, חוקר עתיקות המצוי כבר זמן מה בשולי החברה ואף נחשד כבוגד, שמוצא את עצמו בליבהּ ש

במחילה מכבודה של אשת המערות, אופיר טושה גפלה, כתר, 221 עמ׳, 2025. בזה כוחה הביקורתי של נובלה זו, בזה כוחה הדיסטופי, ובזה הבעתה שבקריאה: הקורא עשוי למצוא בה יתר על המידה את עצמו, את מקומו, את חברתו. יותם פופליקר "ובתוך הדפים של הזמן שאבד אנשים נגמרים ברגע אחד" דן תורן, "אימפריות נופלות לאט" [1] הנובלה במחילה מכבודה של אשת המערות היא מסמך חברתי־אסתטי נוקב. בדרכים סמי־ספקולטיביות ודיסטופיות־מה היא מבקרת את "גרדום [ה]יומיום. גרדומיומיום" (עמ' 171) החברתי־כלכלי

טרול, מיכל הברוצקי, מסלובקית: פאר פרידמן, פרדס, 204 עמודים, 2024. בעידן טראמפ, המלך והילד שצועק שהמלך עירום הם אותו אדם, או יותר נכון...