top of page

מגן אכילס

אריאל הורוביץ


בספרו האוטוביוגרפי אראטה מציע חוקר הספרות ג'ורג' סטיינר הגדרה קולעת ליצירת מופת. קלאסיקה, כותב סטיינר, "היא צורה מסמנת בעלת משמעות ש'קוראת' אותנו. היא קוראת אותנו יותר משאנו קוראים אותה" (תרגום: יוסי מילוא). נזכרתי בהגדרה הזו בימים האחרונים, ימי השיתוק וההלם של המלחמה, כשמצאתי את עצמי, כמו רבים אחרים, מתקשה לקרוא. הספרים על המדף נראו פתאום עקרים; העיניים, שרוב הזמן היו ממוקדות באתרי החדשות ובאולפנים, הזדגגו מול שורות שנדמו תפלות, חסרות, לנוכח האסון הנורא שהלך ונחשף. אחרי כמה ימים נטלתי לידי את האיליאדה, יצירה שקראתי בהנאה ובתשוקה רבה כמה פעמים, ושזכיתי ללמד במסגרות שונות. חיפשתי סצנה שתתפוס אותי: לא התכוונתי לקרוא שוב את כולה; קיוויתי, כמו ההגדרה של סטיינר, שהיא תקרא אותי.

אם, כפי שאמר פעם הפילוסוף אלפרד וייטהד, הפילוסופיה המערבית כולה אינה אלא הערות שוליים לאפלטון, ניתן אולי לומר שספרות המערב אינה אלא הערות שוליים לאיליאדה ולאודיסאה. שתי היצירות היווניות הקלאסיות – שזהות המחבר שלהן, הומרוס, עודנה מעסיקה את החוקרים – מגלמות עולם אנושי שלם, עשיר ומרתק של יחסים בין-אישיים, תככים ומזימות, אהבות וקנאות, מלחמה ומוות. כל הנושאים הגדולים שהפכו לאבני פינה בתרבות המערב. האיליאדה, כידוע, מגוללת את סיפור השנה העשירית של מלחמת טרויה, אותה מערכת-אדירים עקובה מדם שנמשכה עשר שנים, גבתה את חייהם של אינספור חיילים בצד היווני ובצד הטרויאני, והסתיימה בחורבנה של טרויה. זהו אפוס הקרבות הגדול מכולם, תיאור חודר, אכזרי ומדוקדק של מחיריה הבלתי נתפסים של המלחמה, ושל תוצאותיו האיומות, ההרסניות, של הזעם האנושי. זעם: זו מילת המפתח של האפוס, והיא גם המילה הפותחת אותו במקור היווני.

התיאור האהוב עליי ביצירה – תיאור המגן של אכילס – נמצא בספר השמונה-עשר של האיליאדה. אכילס, הלוחם היווני המעוטר שעזב בטריקת דלת את שדה הקרב בעקבות ריב יצרי עם אגממנון מלך מיקנה, מחליט לשוב ולהילחם בעקבות מותו של חברו הטוב, פטרוקלוס. אכול רגשות אשם על מותו של פטרוקלוס, אכילס חוזר ובדעתו לנקום במי שהרג את רעו – הקטור, נסיך טרויה. אך כלי הנשק של אכילס נלקחו גם הם. אמו פונה להפייסטוס, אל המלאכה והאש, ומבקשת שיכין לאכילס מגן חדש. תיאור המגן הוא מהתיאורים היפים ביותר באפוס. זהו המקרה הראשון המוכר לנו של אֶקְפְרָסִיס – תיאור של יצירת אמנות בנרטיב ספרותי. על המגן של הלוחם היווני נחקקו השמים, הים והירח; שתי ערים – באחת מהן ישנה חתונה והליך משפטי כלשהו, ואילו השנייה נמצאת תחת מצור; סצנות חקלאיות – שדה שנחרש, כרם, אחוזה של מלך, עדר של פרות וכבשים; ולבסוף: רחבת ריקודים. את המגן העגול מקיף נהר אוקיינוס.

מקובל לראות את מגן אכילס כמיקרוקוסמוס, תיאור בזעיר אנפין של העולם. חקוקות עליו סצנות מתוך חיי היומיום, שלווים, רחוקים מן המלחמה שהיא עיקרו של האפוס. אך המגן, נשים לב, הוא מיקרוקוסמוס ולא אוטופיה, ולכן יש בו גם מלחמה, אך רק כסצנה אחת, מבודדת. המלחמה היא שבריר אחד של חיים, ולא עיקרם. חייהם של בני אדם מורכבים ועשירים יותר ממנה, וכוללים חתונה, משפט, חקלאות וריקודים. המגן המתואר באיליאדה מעניק פרופורציות לאיליאדה עצמה.

אכילס לובש את המגן שלו, ערוך לקרב, אכזרי מתמיד. האם הבחין בתמונות שנחקקו על המגן? הומרוס לא מספק תשובה לשאלה הזו. מה היה אכילס חושב על התמונות הללו? ניקח למשל את התיאור של אחת הערים. "פָּרְצָה מְרִיבָה שָׁם", מספר הומרוס, "וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים הִתְקוֹטְטוּ בְּעִנְיַן כֹּפֶר נֶפֶשׁ עַל אִישׁ שֶׁנִּרְצַח. זֶה בְּפֻמְבֵּי הִצְהִיר שֶׁשִׁלֵּם אֶת מְלוֹא הַפִּצּוּי, וְזֶה לִדְבָרָיו לֹא קִבֵּל מְאוּמָה. שְׁנֵיהֶם רָצוּ לִפְנוֹת לַבּוֹרֵר שֶׁיַּחְלִיט בְּעִנְיָן זֶה" (תרגום: אהרן שבתאי). שני הנצים מיישבים את המחלוקת המשפטית שלהם בפני שופט. כשאנו קוראים באיליאדה על שני אנשים נצים, אנו נזכרים מיד באכילס ובהקטור, שנלחמים האחד נגד השני מלחמה עקובה מדם. אך בעוד אכילס והקטור פונים לאלימות בלתי פוסקת, שני האנשים שעל המגן פותרים את הקונפליקט שלהם בדרך תרבותית ורגועה ופונים לבית משפט. זו רק דוגמה אחת: המגן כולו, עם התמונות השלוות והפסטורליות שלו, הוא זעקה של חיים אנושיים מלאים, של נורמליות שנרמסת תחת מגפי המלחמה – חתונה ושירה, רעיית צאן, עבודה בשדה. את כל אלו אכילס מחמיץ כשהוא בוחר להקדיש את חייו לסכסוכי דמים, להיכנע לזעמו ולחיות על חרבו.

כמה שעות אחרי שקראתי את תיאור המגן, נכנסתי לגוגל מפות ושוטטתי באזור הנגב המערבי. שמות הקיבוצים כבר היו מוכרים לי – נחל עוז, בארי, ניר עוז. פתאום נחו עיניי על מראה שהרעיד אותי, יותר מכל התמונות שראיתי במהלך המלחמה. באמצע הדרך, סמוך לקיבוץ מפלסים, ראיתי שדה רחב-ידיים, מרהיב, ירוק וצהוב, ובאמצעו, מרחק קצר מהגבול עם עזה, כמה ספסלים, ואיש צעיר שם לבדו בשעת אחר צהריים, יושב ומהרהר ונרגע מעמל יומו. ליד הספסל היה שלט בכתב יד: "הפינה של ארצ'י". באתר "עמוד ענן – המדריך השיתופי לידיעת הארץ", קראתי שמדובר בפינת ישיבה שהקימו בני הקיבוץ על תל מפלסים, "ומהווה תצפית נחמדה ופינת קומזיץ". התמונה צולמה במרץ 2021. אינני יודע אם האיש שצולם בה עוד נמצא שם, בקיבוץ. השדה ודאי נראה אחרת עכשיו. מעליו רועמים טילים ונשמעות יריות. אולי חיילים עוברים לידו בדרכם לעזה. הסתכלתי שוב על האיש בשדה, שמעתי את השקט שסביבו. לראשונה בחיי ראיתי סצנה מתוך מגן אכילס.

 

אריאל הורוביץ כותב עבודת דוקטור במחלקה לספרות השוואתית באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה.

179 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires


bottom of page