ארכיון | כל המאמרים

קודם תסתרקי, נעמה צפרוני, הקיבוץ המאוחד, 148 עמודים, 2024. הספר כולו הוא אוסף של דיוקנאות משפחתיים שממחישים את אמנות הדיוקן הספרותי; הדמות מתוארת דרך סצנות או סיטואציות מסוימות שלוכדות איזו תמצית שלה כפי שרואה אותה המספרת בנקודות שונות של זמן. רתם פרגר וגנר "אף שהוא מתבסס על המציאות, אני חושבת שיש לקרוא אותו כאילו הוא רומאן מבלי לתבוע ממנו לא יותר ולא פחות ממה שרומאן יכול להציע."                    נטליה גינצבורג ( אמרות משפחה ) קודם תסתרקי הוא ממואר; הוא עוסק בדמויות ממשיות

מילים כדי לומר זאת, מארי קארדינאל, תרגום: מרים טבעון, מודן, 270 עמודים, 2025. האם מדובר במקריות בלבד שדווקא בימים אלה יוצאת לאור מהדורה מחודשת של הספר המכונן הזה? יצחק מלר מילים כדי לומר זאת מאת מארי קרדינאל הוא תיאור אוטוביוגרפי מרהיב, קשוח וחושפני עד חיות, של מחלת הנפש של המחברת, הטיפול הפסיכואנליטי המוצלח שעברה, וזאת על רקע תקופה היסטורית סוערת (דעיכתה הרצחנית של אלג'יריה הצרפתית) המזכירה זמנים דומים עכשוויים במדינת היהודים. הספר פורסם במקור ב־1975 (ובתרגום לעברית ב־1985

סיום מדומה , נועה סוזנה מורג, כתר, 256 עמודים, 2025. אייר חיה בדור של הרחבת גבולות ה"אני", טרנס־אטלנטיות וקוסמופוליטיות הפכו לדבר שבשגרה בקרב מי שעובד במקצועות חופשיים כמו מוזיקה או אדריכלות, מי שמשכיל בסיוע הרצאות TED, מי שכלכלת מוצריו מבוססת על הזמנה שוטפת מהרשת, מי שצופה תוך כדי הליכה בחיים מצולמים של אחרים המצויים אי שם. דניאל אושרי ממדיו של הרומן הקולח והמהפנט של נועה סוזנה מורג, סיום מדומה , מאפשרים לקרוא אותו בשעתיים־שלוש דחוסות. עבורי הקריאה ארכה יומיים, זאת מפני שאחר

נימים של תפוז, ים טרייבר, פרדס, 169 עמודים, 2025. מה טומן בחובו החוץ המאפשר מגע מחודש עם הפנים? מהו המשא ומתן שמקיים המטריאלי עם הנפשי? ואיך אלו נרקמים ליחסים שבין האחד לאחר? שאלות אלו מהדהדות שוב ושוב לאורך הקריאה בסיפורים השונים. יותם אלון גרינבאום   ספר הביכורים של ים טרייבר נימים של תפוז מאגד אל תוכו עשרה סיפורים קצרים, בכתיבה ריאליסטית הגולשת לעיתים אל הסוריאליסטי, ונעה בין גוף ראשון לגוף שלישי בעל נוכחות מספרת דקה ועדינה. טרייבר טווה דמויות צעירות, בעיקר נשים , המבקשות

הופרדנו כך: מורה נבוכים להפרדה מגדרית, יופי תירוש, קרן ברל כצלנסון - קן האופק, 197 עמודים, 2025. מה שתירוש מצליחה להעביר היטב, בשפה בהירה ובכתיבה מאורגנת, הוא כיצד המגמה המתעצמת של ההפרדה המגדרית במרחבים הציבוריים בישראל – בצה"ל, באקדמיה, באוטובוסים, במעיינות – למעשה מנרמלת אותה. ויותר מזה, מה שהיה פעם קיצון – הידור במצווה – הופך להיות הסטנדרט החדש שכולם מחויבים אליו. מירי כהן-אחדות הימים הם ימיה האחרונים של שנת 2025. הופרדנו כך , ספרה החדש של המשפטנית פרופ' יופי תירוש, אמור

מוצא הדרכים, דנה אמיר, עורך: ארז שוייצר, הקיבוץ המאוחד, 54 עמודים, 2025. חיזיון החלימה האימהית, שאמיר טווה אל תוך שירתה, הוא בעיניי מהות ההתמרה הנדירה שהיא מחוללת בשירתה על פני הספר כולו – השבת האבוד מכול, בכוח תעצומות הנפש המתמסרת, עד מעבר לגופני, עד מעבר לקיים. טליה סיידל כהן חומרי השירה הנוכחים בספרה של דנה אמיר מוצא הדרכים , נוגעים בליבת סיפי החיים, היכן שמיתות ולידות מהדהדות זו בזו, היכן שאבדות נצרפות אל חיק שירה.   את הספר פותחת הפואמה מלאת הכאב "ימים נוראים". אני קוראת