ארכיון | כל המאמרים

על השקטת הנפש - פואמת מסע, בנימין שבילי, בלימה, 2025. השקטת הנפש פירושה מצב רוחני פנימי שהדובר חווה בו הזדהות מוחלטת עם ״גיבוריו״, המובילה אותו למעין תחושה עזה של לידה מחדש של ה״אני״. ז׳יל אמויאל על השקטת הנפש הוא ספר צנום, מעט המחזיק את המרובה, המהדהד בדרך שובת לב את הפואטיקה של התייר הגדול, צליין חילוני היוצא בעקבות מקורות השראתו, שלושת אחיו הגדולים אודיסיאוס, פרנציסקוס ומרסו. למרות השוני בין דמויות אלו המספר הצליין מוצא ביניהן קשרים וזיקות פנימיות שהופכים אותן לדגמי אב רו

במחילה מכבודה של אשת המערות, אופיר טושה גפלה, כתר, 221 עמ׳, 2025. בזה כוחה הביקורתי של נובלה זו, בזה כוחה הדיסטופי, ובזה הבעתה שבקריאה: הקורא עשוי למצוא בה יתר על המידה את עצמו, את מקומו, את חברתו. יותם פופליקר "ובתוך הדפים של הזמן שאבד  אנשים נגמרים ברגע אחד"                   דן תורן, "אימפריות נופלות לאט" [1] הנובלה במחילה מכבודה של אשת המערות היא מסמך חברתי־אסתטי נוקב. בדרכים סמי־ספקולטיביות ודיסטופיות־מה היא מבקרת את "גרדום [ה]יומיום. גרדומיומיום" (עמ' 171) החברתי־כלכלי

כאן, נעמה שקד, עורך: ארז שוייצר, הקיבוץ המאוחד, 104 עמ׳, 2025. עבור שקד עולם הטבע כולו הוא בית וקודש. יש ב כאן התעקשות ומאמץ מתמשך לחלץ את המילים היהודיות ממטענן ההיסטורי ולהציבן בגוף, בחיים ובמציאות. זו בחירה מודעת ועקבית לראות בטבע תביעה רוחנית חדשה, גדולה ואחרת, הרלוונטית למרחב הישראלי דווקא בעת הזו. חנה פנחסי ספר השירים החדש של נעמה שקד, כאן , הוא בעיניי פלא. השיר המודפס על הכריכה הקדמית של ספר השירים כאילו מכריז שבעת הזו אין הקדמות, עטיפות והתייפייפות. "אֲנִי לֹא אָכִין

וכל זה לעולם יתחיל ולא יחדל , אוסיפ מנדלשטם, מרוסית: ריטה קוגן, אפרסמון, 146 עמ׳, 2024. תרגומיה של קוגן לשיריו של מנדלשטם מעניקים מתנה יקרה לקוראי העברית. ״שלוש שיחות על מנדלשטם״ בסוף הספר שקוגן כותבת בהן על מקומו של מנדלשטם בהיסטוריה המשפחתית מדגישות שקריאת שירתו היא בגדר חובה בתקופת דמדומי החירות בעשור השני של המאה ה־21. רפי צירקין-סדן ב־13 ביוני 1934 צלצל מכשיר הטלפון בביתו של המשורר בוריס פסטרנק במוסקווה. על הקו היה מנהיגהּ הכול־יכול של ברית המועצות יוסיף סטלין. זה הודיע

כפי שמרצים ליברלים חשים חובה מוסרית להפיץ את דעותיהם, כך חש גם אני, ללא כל צורך להודות לאידיאולוגיה ליברלית שלדעתי שגויה, מזיקה, ובוודאי שאינה פלורליסטית או סובלנית במיוחד שלום צדיק ראשית, אני מודה לידידי ד"ר אוריה כפיר על כך שהקדיש מזמנו וכתב ביקורת על ספרי. כפי שאציין בסיום, ביקורת זו חשובה משום שהיא ממקמת את הספר בהקשרו הנכון, מבחינת המאבק בין שמרנות לליברליזם – דבר שמעטים מאוד מבין מבקרי הספר הרבים השכילו לעשות, כפי שעשה אוריה. מטבע הדברים אינני מסכים עם חלקים ניכרים מן ה

קריאה לתחייתה של הפילוסופיה הדתית, שלום צדיק, כתב ומנדלי, 254 עמודים, 2024. למרות הרטוריקה הפולומוסית של הספר וכל הכתרים ה"רדיקליים" שנקשרו לו, הוא אינו מאתגר את תורת החיים השמרנית של בית המדרש שבתוכו הוא נכתב. ואף להפך: הוא מעמיד לה רגל נוספת אוריה כפיר  לפני שנה, בעיצומו של חג הסוכות, בזמן שהייתי בשבתון בארצות הברית, גיליתי שהפיד שלי סוער וגועש. הסיבה לזה הייתה, כך התברר, פרסום של ספר חדש בהוצאת הספרים הקטנה "כתב", בשם קריאה לתחייתה של הפילוסופיה הדתית  מאת שלום צדיק; גילוי