ארכיון | כל המאמרים

מאיה ערד, תמורה נאותה , עורך: אלי הירש, הוצאת חרגול ומודן, 208 עמודים, 2025. האומנם גיבוריה של מאיה ערד מסוגלים לעורר רק אנטגוניזם או רחמים? עדו ניצן   לפני כמה שנים קראתי ברצף כמה רומנים על עולם הספרות הישראלי. בין פרפר במחסן של שולמית לפיד ו הספר הלא נכון של נעה ידלין הגעתי, באיחור מאוד לא אופנתי, לספרים של מאיה ערד. קראתי את קנאת סופרות , שהיה אז חדש, ומיד אחריו המשכתי ל שבע מידות רעות , ממנו אל מקום אחר ועיר זרה ומשם לשאר ספריה: חלקם יצירות נפלאות בעיניי וחלקם חביבים ל

ירושלים ועוד מנתיבותיה , עורכת: תמר הירדני, עורך משנה: אלדד ברין, הוצאת יד בן-צבי, 734 עמודים, 2025. המעמד הקאנוני של קודמו, ירושלים וכל נתיבותיה , שיצא ב־1999, מחייב אותנו להתייחס גם ל ירושלים ועוד מנתיבותיה  כספר ששואף לקאנוניות. הוא כולל 32 סיורים שנכתבו במיוחד לספר החדש. לפנינו, במילים אחרות, ספר המשך, פרי חקירתם של מדריכי טיולים, מורי דרך וחוקרי ארץ ישראל וירושלים. אריאל הורוביץ לפני כמה שנים, באחד מימי האביב, עליתי צפונה לטייל בשמורת טבע ידועה בגליל העליון. בכניסה לשמור

גורמים חתרניים: סיפורים מארגנטינה, מחברים שונים, מספרדית: מיכל קריסטל, לוקוס, 172 עמודים, 2025. זוהי אסופה שמאפשרת לקורא העברית הצצה לשנים הנוראיות של הדיקטטורה של וידלה, מסרה ושותפיהם והמחיר שהן גבו, ובמידה מסוימת עדיין גובות, מהחברה הארגנטינאית. דני פילק ההוצאה לאור "לוקוס" עשתה מעשה חשוב בהוצאה לאור של אסופת הסיפורים גורמים חתרניים , סיפורים מאת סופרים ארגנטינאים על תקופת הדיקטטורה הצבאית בין 1976 ל־1983. האסופה מביאה בפני קוראי העברית טעימה של האופן שסופרות וסופרים ארגנטי

על השקטת הנפש - פואמת מסע, בנימין שבילי, בלימה, 2025. השקטת הנפש פירושה מצב רוחני פנימי שהדובר חווה בו הזדהות מוחלטת עם ״גיבוריו״, המובילה אותו למעין תחושה עזה של לידה מחדש של ה״אני״. ז׳יל אמויאל על השקטת הנפש הוא ספר צנום, מעט המחזיק את המרובה, המהדהד בדרך שובת לב את הפואטיקה של התייר הגדול, צליין חילוני היוצא בעקבות מקורות השראתו, שלושת אחיו הגדולים אודיסיאוס, פרנציסקוס ומרסו. למרות השוני בין דמויות אלו המספר הצליין מוצא ביניהן קשרים וזיקות פנימיות שהופכים אותן לדגמי אב רו

במחילה מכבודה של אשת המערות, אופיר טושה גפלה, כתר, 221 עמ׳, 2025. בזה כוחה הביקורתי של נובלה זו, בזה כוחה הדיסטופי, ובזה הבעתה שבקריאה: הקורא עשוי למצוא בה יתר על המידה את עצמו, את מקומו, את חברתו. יותם פופליקר "ובתוך הדפים של הזמן שאבד  אנשים נגמרים ברגע אחד"                   דן תורן, "אימפריות נופלות לאט" [1] הנובלה במחילה מכבודה של אשת המערות היא מסמך חברתי־אסתטי נוקב. בדרכים סמי־ספקולטיביות ודיסטופיות־מה היא מבקרת את "גרדום [ה]יומיום. גרדומיומיום" (עמ' 171) החברתי־כלכלי

כאן, נעמה שקד, עורך: ארז שוייצר, הקיבוץ המאוחד, 104 עמ׳, 2025. עבור שקד עולם הטבע כולו הוא בית וקודש. יש ב כאן התעקשות ומאמץ מתמשך לחלץ את המילים היהודיות ממטענן ההיסטורי ולהציבן בגוף, בחיים ובמציאות. זו בחירה מודעת ועקבית לראות בטבע תביעה רוחנית חדשה, גדולה ואחרת, הרלוונטית למרחב הישראלי דווקא בעת הזו. חנה פנחסי ספר השירים החדש של נעמה שקד, כאן , הוא בעיניי פלא. השיר המודפס על הכריכה הקדמית של ספר השירים כאילו מכריז שבעת הזו אין הקדמות, עטיפות והתייפייפות. "אֲנִי לֹא אָכִין