ארכיון | כל המאמרים

מחזמר, מוטי פוגל, אפרסמון, 286 עמודים, 2026. המחזמר הפנימי הוא בבואה של ה"מחזמר" החיצוני, הספר שאנחנו קוראים, ונדמה שכאן טמון הפח הערמומי שפוגל מציב לנו: האם נלך בעקבות הפואטיקה של הספר, נתרגש עם הדמויות ונחווה את הקתרזיס? אילאור פורת ביקשתי מ־Gemini לכתוב במקומי ביקורת על ספרו החדש של מוטי פוגל מחזמר . על פי הצ'ט זהו ספר שעוסק באמציה, בן לקהילה הדתית־לאומית המנהל חשבון נוקב עם דור האבות לאחר שיצא בשאלה. אך זהו ספר שעושה זאת בדרך ייחודית: החיים מוצגים בו כמעט כמחזמר – לא במוב

דלקת, רוי יהב, מוסד ביאליק, 80 עמודים, 2025. ה"דלקת" חסרת העתיד מופיעה בספר כמצב קיומי שמנותק גם מהעבר ומתקיים במין הווה נצחי, תקוע. איתן דקל מהי דלקת? הערך הוויקיפדי של המונח מגדיר אותו כ"תגובה מורכבת של מערכת החיסון לגירוי שהיא מזהה כמזיק", שמטרתה להסיר את המקור לגירוי ואת התאים הפגועים ולאפשר החלמה. בשירי דלקת מתרחש תהליך דומה: הם מבטאים את תחושת הזרות של הדובר מול חלקים מסוימים בעצמו, מול המרחב שהוא חי בו ומול האלימות שבשניהם. הדובר המסוכסך מנסה להבדיל בין העצמי ובין האלי

בעל ירקון, נדב נוימן, פרדס, 243 עמודים, 2025. ישראל המתוארת בספר אינה רחוקה מאוד מישראל כיום, ולכן הדיסטופיה המתוארת בה היא רכה למדי, לא פוסט־אפוקליפסה מוחלטת, אלא איזושהי מציאות שהתגלגלה כמו מתוך המציאות הממשית. רינה ז׳אן ברוך בעל ירקון , רומן הביכורים של נדב נוימן, מתרחש בגרסה עתידית של ישראל שהתרחש בה שינוי פוליטי עמוק ורחב, והחברה הפכה דתית ורדיקלית. בתוך המציאות הזו אנו פוגשים את יואל דנציגר, חוקר עתיקות המצוי כבר זמן מה בשולי החברה ואף נחשד כבוגד, שמוצא את עצמו בליבהּ ש

חוף הדתיים, דורי מנור, כנרת זמורה דביר, 352 עמודים, 2025. זהו מסע של שני גיבורים, עופר ופול, שמניעה אותם תשוקה עזה להתאחד או אף להתמזג בדמות אב גדולה וקמאית. במקרה של עופר זהו געגוע עז לאביו שמת עליו בהיותו ילד רך בשנים, ואצל פול מדובר, באופן לא מפתיע לאור שמו, בתשוקה עזה לאיחוד עם ישו עצמו או עם מי משלוחיו הקדושים. חיים וייס בראשית המאה השלישית לספירה, כחלק מרדיפות הנוצרים באותה התקופה, תפסו השלטונות הרומיים בקרתגו אישה צעירה ומשכילה בשנות העשרים לחייה, ויביה פרפטואה שמה, וה

ההר הקטן, אליאס ח׳ורי, תרגום: יהודה שנהב־שהרבני, פרדס, 219 עמודים, 2025. חורי פורש בפני קוראיו בספר את הטרגדיה הלבנונית דרך חמישה סיפורים הנשזרים זה בזה, ומחברים יחד תיאורים ריאליסטיים של מלחמה, דמויות מוחשיות ופנטזיות המתערבבות זו בזו, וסיפורים שאינם מצייתים לסדר היסטורי של זמן ומקום. גיא בן־פורת "הניצחון הוא כמו בגד מחורר [...] אתה רואה את העננים, כמה הם קרובים? אתה יכול לגעת בהם, אבל לא לתפוס אותם. זה מצבנו. אנחנו יכולים לגעת בניצחון, אבל לא באמת לתפוס אותו" (עמ' 75). במלח

קודם תסתרקי, נעמה צפרוני, הקיבוץ המאוחד, 148 עמודים, 2024. הספר כולו הוא אוסף של דיוקנאות משפחתיים שממחישים את אמנות הדיוקן הספרותי; הדמות מתוארת דרך סצנות או סיטואציות מסוימות שלוכדות איזו תמצית שלה כפי שרואה אותה המספרת בנקודות שונות של זמן. רתם פרגר וגנר "אף שהוא מתבסס על המציאות, אני חושבת שיש לקרוא אותו כאילו הוא רומאן מבלי לתבוע ממנו לא יותר ולא פחות ממה שרומאן יכול להציע." נטליה גינצבורג ( אמרות משפחה ) קודם תסתרקי הוא ממואר; הוא עוסק בדמויות ממשיות