הנכד, דרור בורשטיין, בבל, 160 עמודים, 2026. בורשטיין לוכד בחדות נפלאה את חיי ושפת היומיום, את התנועה התזזיתית בין רגעי אמת לבין דיבור חלול ולהג שיווקי חסר פשר. שחר קמיניץ במהלך כמה לילות רצופים שמתקפות טילים מאיראן טרפו בהם את שנתנו, נתקפתי דחף לקרוא אוטופיות עבריות. על רקע האזעקות וקולות הנפץ בלעתי זה אחר זה את מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת של אלחנן לייב לוינסקי (1892), את שני דמיונות של יצחק פרנהוף (1896), את אלטנוילנד של הרצל (1902) ואת ירושלים הבנויה של בוריס ש"ץ (1918). קריא

חנוך הרופא מכורזים, ישי שריד, עם עובד, 242 עמודים, 2026. כמעט התמסרתי, זרמתי עם הסיפור הקצבי, הקטן־גדול, עם האדמה הטובה, עם אהבת האדם. אבל רק כמעט. ולא בגלל המוראליזם והסוף הטוב. מה שעצר אותי מלהיכנס לסיפור, שהעיב על הקריאה לכל האורך, אלו הטעויות והאנכרוניזמים הרבים מספור ישי רוזן-צבי גיבור ספרו החדש של ישי שריד, חנוך הרופא מכורזים, הוא רופא צנוע, מסור וטוב לב, אלמן (לאחר שכשל בהצלת אשתו מרתא, שמתה עם העובר בלידה, עובדה המייסרת אותו כל ימיו), אשר חי עם בתו היפה, בנו העיוור ו