top of page
ארכיון | כל המאמרים
אני אפי
גיליתי לשירה את הכל, אפרת מישורי, הקיבוץ המאוחד, 123 עמודים, 2026. מישורי מודעת לכישלון המובנה של "הכול" ושל הניסיון "לגלות לשירה את הכול", כשהיא מכריזה במהלך ספרה החדש שהיא הגיעה לקצה היכולת של המילים ושהמשורר מוביל את הקוראים חזרה למערת הצללים של אפלטון. אילאור פורת "גיליתי לשירה את הכול" היא כותרת ספרה החדש של אפרת מישורי, וכמו שאומרים אסי וגורי, פה חשדתי. איך אפשר בכלל לגלות את "הכול", בחיים, אבל במיוחד בשירה? ספרות הרי משגשגת לא על הכללות גורפות אלא על ספציפיות, ואחת ממי
אילאור פורת


בשם היחידה
הדשא של תשרי, נעה שחם, ברחש, 2026. בתוך המצב של חיינו כטריפ רע, בולטת הפנייה של שחם לערכאות מארגנות: מערכת הלשון, מומחים וממונים למיניהם, מגדירי צמחים – כל מה שיכול לעשות קצת סדר, ליישב ולהרגיע. מורן אריה המתח בין האישי והסובייקטיבי לבין הקולקטיבי, או מה שמעבר ל״אני״ בכללותו – הוא סוגיה ותיקה בתיאוריה של השירה. המתח הזה מצריך נקיטת עמדה פואטית, שבמובן הבסיסי ביותר מתחילה עם הבחירה להשתמש בגוף יחיד או בגוף רבים. השאלות הנצחיות שעומדות בפני המשוררת – בשם מי אני מדברת (״אני״ או
מורן אריה


bottom of page
