על מה נלחמים?

כיבוש מבית: מסע אל מקורות ההפיכה המשטרית, מיכאל ספרד, קו האופק, 181 עמודים, 2025.

אז על מה נלחמים בדיוק? חשבון הביניים שספרד מגיש לקוראיו הוא כדלקמן: הסיפוח של השטחים הכבושים הוא עובדה קיימת שרבים בחרו להתעלם ממנה. בשורה התחתונה, התפיסה כי "ליהודים מגיע יותר", משני עברי הקו הירוק, איננה דמוקרטית.

גיא בן־פורת

בינואר 2023 הכריזה ממשלת ישראל על רפורמה שלטונית, ובפועל הפיכה משטרית, ומאז נלחמים אלפי ישראלים בהתמדה יוצאת דופן על מה שאפשר להגדיר בפשטות: דמוקרטיה. ספרו של מיכאל ספרד כיבוש מבית: מסע אל מקורות ההפיכה המשטרית מציב בפני תומכי המאבק אמת פשוטה ונוקבת: "אין די במניעת ההפיכה המשטרית כדי להבטיח דמוקרטיה" (עמ' 180).

בדיון על הדמוקרטיה הישראלית והמאבק עליה, במציאות שהפכה טעונה עוד יותר אחרי 7 באוקטובר, מבקש ספרד להזכיר שדמוקרטיה אינה יכולה להתקיים יחד עם כיבוש והפליה שיטתית כנגד אזרחים ערבים. ספרד מקפיד להבחין את עצמו מהשמאל הרדיקלי העולמי שהתקשה לגנות את טבח החמאס או מצא לו הצדקות, אך בה בעת הוא גם מבקש מקוראיו להביט נכוחה אל המציאות שישראל מאמצת בה, הלכה למעשה, מודל פוליטי של עליונות יהודית שחלק ממי שמקדישים עצמם למאבק על הדמוקרטיה בוחרים להתעלם ממנו. המאבק כנגד ההפיכה המשטרית הפתיע רבים, במספרי המפגינים שיצאו לרחובות לאורך שבועות ארוכים ובנחישות שגילו רבים מהם. רבים מהם הגיעו להפגנות עם דגלי ישראלי, הצהרה של שייכות ופטריוטיזם, במטרה להילחם על החירות שלהם. מאבק ראוי וחשוב, אבל, מוסרית ופוליטית, גם לא מספיק. 

ההפיכה המשטרית, שביסודה הרצון לחזק את כוחה של הממשלה על חשבון הרשות השופטת, מבטאת מאוויים שונים של מפלגות הקואליציה שהתלכדו יחד. עבור מפלגת השלטון, הליכוד, פגיעה במערכת המשפט (בתי המשפט והייעוץ המשפטי) נועדה להסיר מגבלות מהשרים בהחלטות על מינויים וחלוקת משאבים ולאפשר את ביטול משפטו של ראש הממשלה נתניהו. למפלגות החרדיות חשבון ארוך שנים עם בית המשפט העליון, החלשתו תאפשר לשיטתם את ההסדרה של הפטור משירות צבאי. ולבסוף, עבור מפלגות הימין הקיצוני, אף על פי שבית המשפט הטיל בפועל מגבלות מעטות על מאווייהן, החלשת הרשות השופטת תסיר את החסמים האחרונים על העליונות היהודית בין הים לירדן.

לצד ההפיכה המשטרית המקבלת תשומת לב רבה בדיון הציבורי והאקדמי, ספרד טוען שהפיכה שנייה מתרחשת: "שינוי יסודי של המבנה המשטרי ושל מערך הסמכויות המינהליות בגדה המערבית, שמשמעו סיפוח משפטי מלא". ספרד, משפטן המתמחה בזכויות אדם ודיני מלחמה המייצג ארגוני זכויות אדם, מתאר את האצת התהליכים של עקירת קהילות פלסטיניות בשטחים, התגברות אלימות המתנחלים כנגד פלסטינים והכשרת בנייה בלתי חוקית של מנחלים, כל אלה בסיוע של ממשלת ישראל: "עבריינות המתנחלים היא סיפור של ממשלות שממנות פשעים, תומכות בהם ומגינות עליהם (עמ' 59).

הכיבוש, מסביר ספרד בפרק חשוב במיוחד בספר, הוא מעל לכול לא חוקי. כיבוש הוא משטר ניהול זמני של שטח שהדין הבינלאומי מטיל עליו סייגים חשובים. הכובש נדרש לשמר את הקיים ככל האפשר, לשרת את טובת האזרחים הכבושים ולהימנע מפגיעה בזכויות היסוד שלהם. ומעל לכול: "האיסור על העברה של אוכלוסיית הכובש לשטח הכבוש ועל יצירתה של קהילת כובשים לצד הנכבשים" (עמ' 69). ישראל פעלה לספח את השטחים מיד אחרי מלחמת ששת הימים, בהתחלה בהדרגה ובזהירות ואחר כך בקצב מתגבר ותמיד באופן עקיף. סמכויות שלטוניות בשטחים נותרו בידי הצבא כדי לייצר מראית עין של ניתוק בין הממשלה לשליטה בשטחים כדרישת הדין הבינלאומי.

טענות ישראל ל"זמניות" של הכיבוש ולהפרדה המנהלית שבין השלטון (הדמוקרטי) במדינה לבין השליטה (הצבאית) בשטחים מתמוססות במהירות. הסיפוח המשפטי הזוחל החל בשינויים חקיקתיים שהפגינו "אלמנטים של ריבונות" (עמ' 82), המשיך בהכרזות של מפלגות ימין (כולל הליכוד) על כוונתן להחיל ריבונות על הגדה המערבית, והואץ כאשר ממשלת נתניהו הנוכחית הכניסה את החלת הריבונות לקווי היסוד שלה. אומנם, הסיפוח טרם הוכרז, אבל התשתית התחזקה, לא רק בהכשרה מואצת של מאחזים אלא גם במינוי של סגן שר ביטחון המשמש בפועל כנציגם של המתנחלים. כדי לבטל את שרידי ההתנגדות לסיפוח ולמשטר עליונות יהודית דרושה הפיכה משטרית. ומכאן, תנועת הסיפוח וההפיכה המשטרית, קובע ספרד, קשורות זו בזו בעבותות.

הקביעה האחרונה אינה טריוויאלית כלל ועיקר, אם בוחנים את המצע להפיכה המשטרית שהיו שותפים לו, גם אם לא במודע, חלק ממתנגדיה. ספרד מפנה את תשומת לב קוראיו למאבקים נגד ארגוני החברה האזרחית המתנגדים לכיבוש, כמו הקמפיין נגד הקרן החדשה לישראל (2010). ארגונים כמו "אם תרצו" לדוגמא, שדיברו בשם "נשמת האומה" ברדיפה אחרי מי שסימנו כאויביה, זכו לתמיכה של פוליטיקאים ועיתונאים שהגדירו עצמם כמרכז פוליטי ושותפים היום למאבק למען הדמוקרטיה.

הפניית המבט כלפי מי שבעבר הפגינו חולשה דמוקרטית וכיום נאבקים למען הדמוקרטיה עשויה להיות מקור לאופטימיות, בבחינת מקום שעומדים בו חוזרים בתשובה וגו', אבל רק אם היה כאן שינוי תפיסה מהותי יותר הקושר בין המתחולל משני צדדיו של הקו הירוק. ככל שהסיפוח מעמיק וזמניותו (ה"אליבי" להמשך השליטה) מתפוגגת (הכרזות וסיפוח דה פקטו) קשה יותר, בלשון המעטה, להכחיש שמדובר במשטר אפרטהייד מתהווה. גם בית המשפט העליון, מי שמתנגדי הממשלה מתגייסים להגן עליו, עשה בפועל מעט מדי כדי לעצור את התהליך. תחת הנמקות של זמניות הכיבוש או "צרכים ביטחוניים" נוצר מה שספרד מכנה "בית המשפט הגבוה לייצוב הדיכוי, לשימור הכיבוש ולעיגון האפרטהייד" (עמ' 129).

אז על מה נלחמים בדיוק? חשבון הביניים שספרד מגיש לקוראיו הוא כדלקמן: הסיפוח של השטחים הכבושים הוא עובדה קיימת שרבים בחרו להתעלם ממנה. בית המשפט העליון, סמל המאבק למען הדמוקרטיה, העניק מעט ניצחונות נקודתיים למתנגדי הכיבוש, ובעיקר יצר מראית עין של שלטון תקין וסייע להפרת הדין הבינלאומי. לא זו אף זו, גם בתוך ישראל גופא מתקיים משטר שבמשך שנים מפלה לטובה יהודים על פני ערבים, וקיבל גושפנקה ב"חוק הלאום" (2018). ובשורה התחתונה, התפיסה כי "ליהודים מגיע יותר", משני עברי הקו הירוק, איננה דמוקרטית.

המאבק על הדמוקרטיה הישראלית המתנהל למעלה משנתיים הוא מאבק חשוב וראוי שהצליח לגייס אליו רבות ורבים, בין השאר בשל העובדה שבחר להעלים עין מפגמיה של הדמוקרטיה שנלחמים עליה. העליונות היהודית, בסגנון בוטה שהיה שמור למפלגות ימין קיצוני, ושממשלת נתניהו הנוכחית אימצה, נולדה הרבה לפני כן. אירועי 7 באוקטובר ערערו את הביטחון אבל גם נתנו דרור לדחפים אפלים המהווים איום נוסף על הדמוקרטיה הישראלית השברירית ממילא. וכאן, טוען ספרד, מונח האתגר בפני מי שמכנים עצמם ה"מחנה הדמוקרטי". מניעת ההפיכה המשטרית, הוא קובע, אין בה די להבטיח דמוקרטיה כל עוד בעיות השורש – הכיבוש והעליונות היהודית – נותרות בעינן. זהו לא רק טיעון מוסרי ראוי אלא גם לקח פוליטי חשוב.

הספר הזה, תמציתי ובהיר, הוא קריאת חובה לכל מי שרואים בעצמם שותפים למאבק על הדמוקרטיה, ובסיס לדיון ציבורי שנדרש מכולנו דווקא עכשיו. הנה התשובה על מה נדרש להילחם.

---

פרופ' גיא בן־פורת, מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.