לאה גולדברג – כל שירי הילדים, עורך: גדעון טיקוצקי, ספרית פועלים, 2023.
למרות חתירתה הבלתי מסויגת של גולדברג ל"יפה לעצמו" ולאוניברסלי, נקודת המוצא בכתיבתה לילדים הייתה תמיד היום־יומי והאקטואלי, וכן – גם האידיאולוגי.
יעל דר
היום־יום והלינארי הם שדרת מפעל הכינוס של פרופ' גדעון טיקוצקי, כל שירי הילדים של לאה גולדברג (בשני כרכים), שראה אור לאחרונה בהוצאת ספרית פועלים. כ־400 שיריה וסיפוריה המחורזים לילדים מסודרים זה אחר זה, על פי סדר כרונולוגי, בשערים קלנדאריים מ־1935 ועד 1965, שנת יצירתה האחרונה של גולדברג לילדים. ההיגיון הכרונולוגי של מפעל הכינוס מועצם באמצעות פתיח קבוע שהוסיף העורך בראש כל שער, ובו תקציר של המתרחש באותה שנה בשלוש זירות מתכנסות: בעולם, בארץ, ובחייה של לאה גולדברג. הזמן וההקשר נוכחים מאוד גם בהערות השוליים העשירות שמוסיפות מידע גם באשר לעבר ולעתיד לבוא. כזאת היא, למשל, הערת השוליים המחכימה, שרק מבט כרונולוגי היה יכול להסיקה, לשיר "חסידות מספרות" שהתפרסם לראשונה בדבר לילדים ב־10 בינואר 1936 (שנתו הראשונה לפועלו של השבועון), בליווי איורים מאת נחום גוטמן: "זהו השיר המוקדם ביותר מבחינה כרונולוגית בספר מה עושות האילות [שגולדברג תערוך ותוציא לאור ב־1949, כעורכת ספרי הילדים בספרית פועלים, י.ד.] ואם כך יש להניח שגולדברג החשיבה אותו לשיר הילדים השלם הראשון פרי עטה" (כרך א, עמ' 39).
ואכן, זהו שיר נהדר. הנה הוא במלואו (ורצוי לקוראו בקול): "הָאֲגַם שָׁקֵט כְּשֹׁקֶת, / עַל חוֹפוֹ בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת / חֲסִידוֹת עוֹשׂוֹת תִּסְרֹקֶת / מִתְקַשְּׁטוֹת וּמִתְגַּנְדְּרוֹת / כִּגְבָרוֹת מְפֹאָרוֹת, / מִתְהַדְּרוֹת וּמִתְקַשְּׁטוֹת, / וּמוּבָן – מְפַטְפְּטוֹת. // הָאַחַת מֵהֶן אוֹמֶרֶת, / כִּי שָׁמְעָה מִפִּי אַחֶרֶת / שֶׁבָּעֶרֶב בָּאֲגַם / הִתְרַחֵץ מִין בֶּן-אָדָם. / בֶּן-אָדָם – רְאוּ זֶה פֶּלֶא! / אֵין לוֹ שׁוּם דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. / לֹא כָּנָף וְלֹא נוֹצָה – / סְתָם קֵרֵחַ כְּבֵיצָה! // 'הֲבָלִים! מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת!' / מִתְעָרֶבֶת הָאַחֶרֶת. / 'אֵי רֹאשֵׁךְ? מַמָּשׁ חֶרְפָּה! / אֵין שׁוּם פֶּלֶא, רַק אִוֶּלֶת. / הָאָדָם – וַדַּאי הוּא יֶלֶד – / וַעֲדַיִן בַּקְּלִפָּה. / שֶׁהֲרֵי בָּרוּר מְאֹד: / אֵיךְ יוּכַל יְצוּר לִחְיוֹת / בְּלִי כְּנָפַיִם וְנוֹצוֹת?'" (שם).
לאמור: אנחנו נקראים לקרוא את היצירות באסופּה זו קריאה הֶקשרית, מתוך זמנן ומקומן; לחלץ את "חסידות מספרות" מתוך אכסנייתה וחזותה האלמותיות מהקלאסיקה מה עושות האילות (1949, איורים: אריה נבון), כדי להבינה מחדש מתוך הֶקשר הזמן והמקום והאכסניה המו"לית שהתפרסמה בה בראשונה, ובינות ליצירות שנכתבו בשכנות לה. בניגוד אליה יצירות אלו לא כונסו מעולם בספר וכך נשכחו (כמעט מחצית השירים המופיעים באסופה!). כך אנו למדים שבסמוך לשיר "חסידות מספרות" התפרסמו עוד כמה שירים, שלא זכו להיחקק בזיכרון הקולקטיבי שלנו, אך גם הם שופעים בהומור גולדברגי קליל ונדיב, שרבים מאיתנו, למרבה הצער, שכחו לה (ראו כרך א, עמ' 44-42).
עריכה כרונולוגית של "מכלול יצירה" אינה בגדר חידוש. ויש שיגידו שהיא נוחה לעורכים משום שהיא חיצונית וטכנית, ופוטרת אותם מהכרעות פרשניות ושיפוטיות ביחס ליצירות המכונסות. בכינוס מכלול יצירתה השירית של גולדברג לילדים בחירה זו כלל אינה מובנת מאליה, משום שהיא לכאורה כופה על יצירתה של גולדברג את האקטואלי והמקומי, שני טעמים שרווחו מאוד בספרות הילדים בתקופת היישוב, ושגולדברג פעלה ככל יכולתה למתנם. כופה לכאורה, כי למעשה מעידה בחירה עריכתית זו על הבנה עמוקה של כתיבתה לילדים: התובנה שלמרות חתירתה הבלתי מסויגת של גולדברג ל"יפה לעצמו" ולאוניברסלי, נקודת המוצא בכתיבתה לילדים הייתה תמיד היום־יומי והאקטואלי, וכן – גם האידיאולוגי. ואוסיף עוד: לא זו בלבד שהאקטואלי והמקומי היו מנוע ליצירתה הענפה והרציפה לילדים, הם־הם שהפכו אותה לקובעת טעם מרכזית בספרות הילדים העברית במשך יותר מ־25 שנה, עד כדי כך שקשה לדמיין את ספרות הילדים העברית בלי הכוונתה המבורכת כיוצרת, כעורכת, כמתרגמת וכמסאית.
גולדברג הגיעה ארצה ב־1935, ובמשך עשר שנותיה הראשונות בארץ לכתיבתה לילדים היה תפקיד פרוזאי מאוד: היא סיפקה לה פרנסה קבועה ובטוחה, תחילה במוסף לילדים של עיתון דבר, ומפברואר 1936 בשבועון דבר לילדים מבית מדרשה של מפא"י ההגמונית. זמן קצר לאחר בואה ארצה הציע לה מייסד ועורך כתב העת יצחק יציב משרה. יציב, איש מפלגה ואיש רוח, קיווה לעודד בעיתון שתי מגמות סותרות לכאורה: בצד הטקסטים הפובליציסטיים והפוליטיים במוצהר ביקש לספק לקוראיו הצעירים גם יצירות ספרותיות שאינן מחויבות למקום, לזמן ולעמדה פוליטית.
גולדברג נרתמה למשימה, ושימשה עורכת ספרותית לעיתון הילדים המפלגתי בשנים 1943-1936. בשנים אלה ברי היה לגולדברג שהשבועון מחויב לפוליטיקה מעצם היותו קשור לעיתון דבר. עם זאת, בתמיכתו של יציב היא עשתה רבות כדי לעודד גם פרסום שירה ופרוזה לילדים "יפות לעצמן" וא־פוליטיות במופגן, במטרה להרחיב את אופקיהם של הקוראים ולחושפם לספרות יפה מהארץ ומהעולם.
גולדברג השתתפה באופן פעיל בעריכת השבועון ומילאה לעתים קרובות את מקומו של יציב החולה. עמדה עריכתית זו, ובעיקר הצורך למלא שבוע אחר שבוע את מכסת הספרות והשירה ולפזרה בין עמודי הגיליון, בינות לאקטואלי ולמגויס, דרבנה אותה לכתוב הרבה, ובין היתר גם שירי חגים ושירים שמתייחסים לאירועי הזמן. העריכה הכרונולוגית של כל שירי הילדים מבהירה זאת יפה, ולא פחות מכך את שתיקותיה, הרועמות לעתים, אל מול אירועים קשים. הנה למשל השיר "השקט", שהתפרסם בדבר לילדים בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ביולי 1940: "עוֹד שְׁקֵטִים וּגְבוֹהִים הַשָּׁמַיִם מֵעָל / וְכָרִים יְרֻקִּים מַרְהִיבִים אֶת הָעַיִן, / וְעַל גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן וּבִשְׂדוֹת נַהֲלָל / הַלֵּילוֹת עֲמֻקִּים וּשְׁלֵוִים עֲדַיִן. // וְהַצֹּאן עוֹד תַּקְשֵׁבְנָה לְקוֹל הֶחָלִיל, / וְשַׁחֲרִית עַלִּיזָה בַּכִּנֶּרֶת צוֹחֶקֶת, / וְלוֹחֶשֶׁת שִׁקְמָה לְכָל רוּחַ קָלִיל: / אַל תָּפֵר, אַל תָּפֵר אֶת הַשֶּׁקֶט!". בהערת השוליים מבהיר טיקוצקי שהיה זה השיר הראשון שגולדברג פרסמה לאחר שהגרמנים כבשו את צרפת.
גם לאחר שעזבה גולדברג את משׂרתה בדבר לילדים היא המשיכה ליצור לילדים ולערוך במסגרות שהיו מפלגתיות במוצהר. ב־1943 הודיעה ליציב שהיא חוצה את הקווים שמאלה, לאכסניות המו"ליות של השומר הצעיר והקיבוץ הארצי, למוסף הספרותי לילדים "שי משמר לילדים" (שיהפוך ב־1945 לשבועון משמר לילדים) והוצאת הספרים ספרית פועלים. במשך כמה שנים היא פרסמה במקביל בדבר לילדים ובמשמר לילדים ובד בבד ערכה את סדרת הספרים לילדים "אנקורים". העלעול הכרונולוגי ביצירתה לילדים מלמד אותנו שבשנים אלה כתבה גולדברג את פאר יצירתה הלירית לילדים. דומה שהמעבָר לביטאוני התנועה הקיבוצית איפשר לה לשורר את הטבע ואת המבט הלירי, היות שבו־בזמן שִירְתו השירים גם את האידיאולוגיה של ההתיישבות העובדת. הנה, לשם הדגמה, מעט מהשיר "קיץ", שראה אור במשמר לילדים ביוני 1950, המשלב בווירטואוזיות בין המבט המקומי לאוניברסלי: "לְאַט-לְאַט יָנוּעַ / בָּרוּחַ, בַּמֶּרְחָב / הַיֹּפִי הַצָּנוּעַ / שֶׁלְּאַחַר שָׁרָב. // בַּשֶּׁמֶשׁ הַשּׂוֹרֶפֶת / שִׁנָּה הַנּוֹף פָּנָיו. / שֶׁכָּאן פָּרְחָה רַקֶּפֶת / מִי עוֹד יִזְכֹּר עַכְשָׁו? // [...] עִמְדוּ עַל סַף הַבַּיִת / וְהִסְתַּכְּלוּ הֵיטֵב: / נוֹף שֶׁל שָׁמִיר וָשַׁיִת / יָפְיוֹ יִגַּע עַד-לֵב" (כרך א, עמ' 402).
וחזרה לסדר הכרונולוגי של כל שירי הילדים של גולדברג, שהגיונו הוא היום־יום, הלינארי, והַמֶּשך. היגיון זה שולח אותנו לעיון בכתיבתה של גולדברג בשתי סוגות נוספות שנשמת אפן הוא זה בדיוק: היומנים האישיים שלה (יומני לאה גולדברג, ערכו והכשירו לדפוס: רחל ואריה אהרוני, ספרית פועלים, 2005) ורשימותיה בעיתונות, שמבחר עשיר ונפלא מהן ראה אור בשם יומן ספרותי: מבחר רשימות עיתונות, בעריכתם (הכרונולוגית) של טיקוצקי וחמוטל בר-יוסף (כרך א, 2017; כרך ב, 2022, שניהם בספרית פועלים). בהיותם זמינים לנו מתבקש לברר באמצעותם עד כמה נכחה הכתיבה לילדים בכתיבה האישית והפרטית: עד כמה ומתי דנה בה גולדברג בינה לבין עצמה? עד כמה ואיך קשורה הייתה כתיבתה לילדים בסוגיות שהעסיקו אותה באותה עת ברשימות שפרסמה בעיתונות? עד כמה נדרשה ברשימות אלה לילדוּת? לקריאה ילדית? לכתיבה לילדים?
בעצם שולח אותנו הֶגיון החולין של כל שירי הילדים לכלל כתיבתה של גולדברג, לחפש זיקות כרונולוגיות בין כתיבתה למבוגרים לבין כתיבתה לילדים (וטיקוצקי נדרש גם לכך בהערות השוליים וכן באחרית הדבר המקיפה פרי עטו). אצל גולדברג חיפוש כזה משתלם במיוחד כי היא הייתה כותבת טוטאלית, במובן זה שכּתבה הרבה וברצף בפלטפורמות שיח שונות מאוד שפּנו לקהלי קוראים מגוונים. כל שירי הילדים שלה מאפשרים לנו לפיכך להבין טוב יותר לא רק את יצירתה לילדים, אלא את כלל כתיבתה, כולל את שירתה למבוגרים.
ולבסוף: הֶגיון החולין שעומד בבסיס עריכת כל שירי הילדים משחזר בעבורנו את קהילת הקוראים הראשונה של גולדברג – ילדי שנות השלושים, הארבעים והחמישים של המאה העשרים. ממש כמו קהל ילדים זה, אנו מתוודעים לשיריה בעלעול איטי, שבוע אחר שבוע. מ"פילי הקטן", שירהּ הראשון שנדפס זמן לא רב לאחר עלייתה ארצה, וכך הלאה, שנה אחר שנה, עד שיריה וסיפוריה המחורזים שפרסמה בעשור האחרון לחייה, האחרון שבהם הוא השיר־סיפור מעשה בצייר שראה אור כספר, מלווה באיוריה של גולדברג עצמה, בסוף 1965 (ספרית פועלים). קהל קוראים נאמן זה זכה לחינוך ספרותי מהמדרגה הראשונה בזכות שלל כתיבותיה של גולדברג לילדים, הספרים שערכה, רשימותיה ותרגומיה.
הנספחים העשירים המצורפים בסוף הכרך השני, ובהם סריקות היסטוריות של דפי שבועונים וספרים (חלקם נדירים ביותר) כפי שהופיעו אז, מעניקים הקשר חזותי לשחזור רגעי ההתוודעות והפרשנות של קוראיה הראשונים: האיורים והצבע המקוריים, גודל האות ועיצובה, ההעמדה הגרפית של הטקסט על הדף ובתוך הגיליון, היחס בין הטקסט הכתוב לאיור. כל אלה, ידעה גולדברג העורכת, הם חלק בלתי נפרד מיצירותיה לילדים ומשפיעים על מנעד הפרשנויות שלהן. לימים קרא קהל קוראיה זה, מתוך תחושת אינטימיות, גם את שירתה למבוגרים, ובאוזני הילדים והנכדים המשיך להקריא את יצירתה לילדים, ושימר אותה כך בזיכרון התרבותי הישראלי כאחת המשוררות האהובות והפוריות ביותר שלנו.
פרופ' יעל דר, בית הספר למדעי התרבות, אוניברסיטת תל אביב. ספרם המשותף של פרופ' יעל דר ושל פרופ' דוד אסף, ואולי נתראה עוד: מכתבי תלמידים יהודים מפולין לארץ ישראל בין שתי מלחמות העולם, יראה אור בקרוב בהוצאת מאגנס.