צומת, ג'ונתן פראנזן, עם עובד, מאנגלית: עתליה זילבר, 631 עמודים, 2022.
עם הקריאה, מתגלה מלאכת התפירה של פראנזן: כל אחת מהדמויות מצויה בליבה של צומת כלשהו, הרוקד במעין מחול הצטלבויות עם הצמתים של יתר הדמויות, וכל הדרכים יוצאות מתוך איזה צומת ראשי שלעולם אינו מתגלה במלואו.
מיכל פלס אלמגור
הממואר הוא ז'אנר שכיח בשדה הספרותי היום. הממואר, הכתוב בגוף ראשון, מספר על פי רוב את זיכרונותיו של אדם, אך אינו מתחייב (בניגוד לסוגה האוטוביוגרפית) לאמיתות האירועים שהוא מספר עליהם. חלק מן הממוארים כתובים כרצף של פרקי זיכרון המפרקים ומרכיבים רגעים מן העבר, ואחרים, כמו סדרת הספרים של קרל אובה קנאוסגורד, מעמיסים בפרטים קטנים כגדולים מחייו של הכותב. על רקע התפשטות הז'אנר הממוארי, בולט הרומן עב־הכרס של ג'ונתן פראנזן צומת (2019, ובתרגום עברי ב-2022), הראשון לראות אור מתוך טרילוגיה, המספר סיפור משפחתי־לאומי ברוח הרומן האמריקאי הגדול המתרחש בשנות השבעים סמוך לעיר שיקגו. הצטלבות התודעות של בני המשפחה ברומן רוקמת עלילה רב־קולית המספרת את סיפורה של אמריקה דרך רצף של צמתים היסטוריים ואישיים. מיקום העלילה במיד־ווסט הופך את הפרבר הבדיוני למרחב לימינלי, צומת גיאוגרפי בין האיסט לווסט, ניו יורק ולוס-אנג'לס, ומטאפורה למתח שבין שוליים ומרכז. כך, הרומן מבקש להבין מחדש את המושג של ארץ האפשרויות, דרך צמתי (אי) הבחירה של גיבוריה, והפיגורה של הצומת כפרשת דרכים.
בלב הרומן צומת ניצבת משפחת הילדברנט המתגוררת בפרבר הבדיוני ניו־פרוספקט. האב, ראס, הוא כומר עמית בכנסיה הרפורמית המקומית, שאינו מרוצה מנישואיו ומעבודתו. בעברו היה ראס כומר כריזמטי ואהוב בקהילה, בעל עתיד מבטיח, אך עם השנים אמונתו התערערה, הוא התרחק מאשתו ומילדיו, וכעת הוא נותן עיניו באישה צעירה מהקהילה שהתאלמנה מבעלה ומגדלת לבד את בנה. מריון, האם, היא רעיה נאמנה ואישה דיכאונית, בעלת משקל עודף רב ועבר של מחלת נפש קשה שהיא מסתירה מבעלה. היא הולכת בהיחבא לטיפול פסיכולוגי, ומפנטזת על סוכן מכירות מלוס אנג'לס שהיה לה רומן סוער עימו בצעירותה. בעוד ההורים עסוקים בתשוקות ובאכזבות שאופפות את חייהם, ילדיהם מתבגרים על רקע השינויים הפוליטיים והחברתיים המתרחשים בארצות הברית באותה תקופה: קלם, סטודנט בקולג' שעסוק בשאלת הגיוס למלחמת ויאטנם; בקי, מלכת הכיתה, שנמצאת בשנה האחרונה של התיכון ומתנודדת בין אהבת נעורים לעתיד בקולג'; פרי, נער בן 14 בעל מנת משכל גבוהה מהממוצע, שמוכר וצורך סמים ומתעמת עם הצביעות של משפחתו; וג'דסון, הצעיר מבין האחים, שנותר ברקע הדרמה המשפחתית. הרומן עוקב אחר העלילות של הדמויות השונות, הראשיות כולן, ומשרטט את הכניסה אל המשפחה כמיקרוקוסמוס, כצומת של חמש תודעות המתנגשות, משלימות, ומפרקות זו את זו.
"צומת" הוא גם שמה של קבוצת הנוער בכנסייה שראס ניהל עד שנושל מתפקידו לטובת ריק אמרוז, כומר צעיר וחדשני שמצא את דרכו אל ליבם של בני הנוער בטכניקות של כנות ושאלות של בחירה בין טוב ורע. בעוד הקבוצה היא חלק מהכנסייה, אציע להבין את התגבשותה תחת מנהיגותו של אנדרוס גם ביחס לשינויים שאירעו בשנות השישים והשבעים בארצות הברית והעיסוק בשאלת הבחירה (והחופש) סביב וודסטוק, מלחמת וייטנאם, המלחמה הקרה, מתן זכויות לאפרו־אמריקנים, המהפכה הפמיניסטית ועוד. המפגשים הקבועים ב"צומת" מניעים את העלילה קדימה ומאפשרים מרחב להצטלבות הדעות והשקפות העולם השונות הקיימות בקבוצה. בפתח הרומן אנו למדים כי פרי בן ה-14 הצטרף ל"צומת" כדי "להיות טוב. או, אם לא יצליח בכך, לפחות להיות פחות רע" (עמ' 27). עבור פרי, המשמעות הייתה להפסיק לעשן סמים, לשתות אלכוהול ולגנוב מהאנשים סביבו כדי לממן את ההתמכרויות שלו. אך גם ב"צומת" המשיך פרי לבחון (ולמתוח) את הגבולות בין טוב לרע; אותנטיות וזיוף; מוסר ושקר. זמן קצר לאחר הצטרפותו לקבוצת "צומת", באחד המפגשים הראשונים, כשהגיע מבושם משתיית ג'ין, פרץ בבכי והתייפח מבושה ממעשיו. הקבוצה הגיבה בחיבוק עוטף והוא זכה לתמיכה שריגשה וסחפה אותו. אז הבין את ה"כלכלה הבסיסית של צומת: הצגת רגש פומבית קונה תמיכה מוחצת" (עמ' 37), ובהמשך, אותו ביטוי אותנטי של כאב הפך בידיו של פרי לכלי משחק שדרכו הוליך את הקבוצה שולל, וברז הדמעות הופעל על פי דרישה. כך מדגיש פראנזן את המניעים החמקמקים של הפעולה: לעיתים היא אותנטית ולעיתים היא הצגת תכלית שעניינה ברושם ובתדמית. השאלה היא איך ניתן להבחין בין השניים, ובנימים העמוקים של הכוונה.
המפגש בין פרי לאחותו בקי, שהצטרפה ל"צומת" חודשים מספר אחריו, העצים את זליגת הגבולות שבין כנות לזיוף. הצטרפותה של בקי מציפה את המתח בין אותנטיות לאנוכיות, ובכנותה הבלתי מתפשרת היא מעמתת את פרי בשאלה מה הפירוש להכיר אדם:
אני אפילו לא מכירה אותך מספיק כדי להרגיש משהו כלפיך. אני לא חושבת שמישהו מכיר אותך באמת. אני חושבת שהאנשים שחושבים שהם מכירים אותך טועים. ובחיי, אתה יודע להשתמש בהם. פעם אחת בחיים עשית משהו למען אדם אחר שעלה לך במשהו? כל מה שראיתי ממך הוא תמיד אנוכיות והתעסקות עצמית והנאה אנוכית [...] אני כן רוצה להכיר אותך טוב יותר. אתה אחי. אבל קודם אני צריכה לראות שיש שם בן אדם שכדאי להכיר אותו. (עמ' 43-44)
הכנות, אם כן, היא רגע של צומת ביחסים הנרקמים בין אנשים, כיוון שהיא מעמידה אותם בפני בחירה. במובן זה, קבוצת "צומת" של ריק אמברוז היא אלטרנטיבה למשפחה הביולוגית המסורתית, וקשר הדם הופך להיות משני לשאלת הקרבה ביחסים – ההיכרות יכולה להתפתח רק מתוך התכוונות מודעת ובחירה.
עם התקדמות הרומן אנו מגלים כי "צומת" אינו רק שמה של הקבוצה, אלא מושג החורג מהתחום הנרטיבי ומשמש כמפה הטופוגרפית של הרומן. עלילתו של הרומן נבנית דרך רצף של צמתים שבבסיסם הצטלבות של שלוש דרכים: הבחירה האישית, הנסיבות החברתיות, והפעולה של האחר. משולש זהב זה בולט בסיפורן של הדמויות הנשיות ברומן, המתעצבות באופן סמוי וגלוי אל מול התנועה לשחרור האישה. בעוד מריון עסוקה בניסיון לרפא את העבר ולהתחזק בהווה, בתה בקי עוברת תהליך של התבגרות שפניו קדימה. בקי, הבת היחידה מבין ארבעת ילדי הילדברנט והשנייה בסדר האחים, מתגלה עם התקדמות העלילה כמתמודדת על הבכורה ועל הסיכוי לצאת מניו פרוספקט לחיים טובים יותר. בקי מתהלכת בעולם עם יופי, מוסר וביטחון, אך עתידה משתבש בעקבות הפעולות של בני משפחתה, וכך גם חלומה ללמוד בקולג' פרטי בכספי הירושה שקיבלה מדודתה. אף שסיפורה נראה כגרסה בלויה של הנערה בעלת הפוטנציאל שנסיבות החיים הסיטו אותה ממסלולה, בקי היא נציגתו של רומן החניכה, והיא אינה נבלעת באפרוריות החיים, אלא צובעת את הדרך בהתקדמותה. בקי אינה מקוננת על מר גורלה, אלא מקדשת את האהבה תוך כדי שהיא מציבה על המאזניים את היחס שבין קשרי דם לקשרי כנות וקרבה.
פראנזן לא מאפשר לנו להכריע אלו מהתודעות ברומן מרכזיות ואלו משניות, אלא מראה שהכניסה אל המשפחה היא כצומת של חמש דרכים, והצומת לא משנה רק את הדרך, אלא גם את הפרספקטיבה שאנו רואים בה את פרשת הדרכים עצמה. הרומן נפרש על פני למעלה מ-600 עמודים ועוסק במגוון דרכים במאבק שבין מימוש הטוב לבין ההיכנעות ליצר המובילה למעשים של ניאוף, בגידה, תאווה, חמדנות, גניבה, שקר, התמכרות לסמים, אונס וניסיון התאבדות. אך הצומת המרכזי הוא הרומן עצמו המתפתח כמרחב של פרשת דרכים בין התודעות השונות של הדמויות. עם הקריאה, מתגלה מלאכת התפירה של פראנזן: כל אחת מהדמויות מצויה בליבה של צומת כלשהו, הרוקד במעין מחול הצטלבויות עם הצמתים של יתר הדמויות, וכל הדרכים יוצאות מתוך איזה צומת ראשי שלעולם אינו מתגלה במלואו.
המרכזיות של הצומת ברומן של פראנזן מהדהדת את המתח שבין גורל לבחירה. האם אמריקה היא באמת ארץ האפשרויות, שהתממשותן תלויה בפנייה כזאת או אחרת בצמתים, או שהיא בעצם דמיון של ארץ האפשרויות שתמיד יחמקו? תחילה נדמה כי תהליך ההתבוננות הפנימית שעוברות הדמויות ברומן יאפשר להן לממש את רצונן, אך אט־אט מתברר כי עבור בני משפחת הילדברנט הצומת מוביל אל הדרך שהם ניסו להימנע ממנה. ביד אמן מראה לנו פראנזן שהבחירה אינה רק מעשה אישי, אלא היא מושפעת מפעולתו של האחר עלינו – דרך גנטיקת השיגעון, היריון בלתי רצוי, מלחמת וייטנאם או מעמד האישה. במובן זה, צומת של פראנזן משרטט הצטלבות של דרכים צידיות ושבילי עפר, ולא של כבישים ראשיים וסלולים. נדמה כי דווקא בשוליים של עיירה חסרת חשיבות במיד־ווסט מתבהרים הקשיים של אמריקה המגולמים בתוך העולמיות של המשפחה ומעמידים טופוגרפיה אמריקאית חדשה: לא מתווה בינלאומי של ניו יורק הסואנת באיסט או לוס אנג'לס הנוצצת של הווסט, אלא מעין ממואר של פאתי שיקגו, הנמצאת באמצע, בפנים אמריקה, בלב, על הצומת.
ד"ר מיכל פלס אלמגור היא פוסט־דוקטורנטית באוניברסיטה העברית בירושלים. היא חוקרת ספרות עברית, ספרות גרמנית־יהודית של המאה העשרים ותיאטרון מודרניסטי.