הטעויות, נעה ידלין, כנרת זמורה דביר, 320 עמודים, 2026. התמה של חוסר היכולת לדעת דבר מה על הזולת, לנסות להבין אותו ומיהו מעבר לתואר, לשם, למעמד, היא מוטיב חוזר ביצירתה של ידלין. אך המבדיל את הרומן הזה הוא ההליכה עם חוסר הידיעה עד לקצה, כך שהיא לא נעשית קומית אלא מבעיתה – האם הזיכרון שלנו יכול לתעתע בנו עד כדי כך? נעם קרון בורוכוביץ לפני בערך עשור הופצה על גלי האינטרנט תופעה ויזואלית מדהימה – "השמלה", כך היא נקראה – שמלה שחצי עולם ראה כזהובה־‏לבנה והחצי השני ראה ככחולה־שחורה.

דיוקן עצמי של אימי, יערה שחורי, כתר, 264 עמודים, 2026. ההתנגדות העקבית של המחברת לאותה תנועה רציפה על ציר הזמן משחררת, במובן הטוב של המילה, את הממואר הזה מעולהּ המצמית של הפסיכולוגיה. חיים וייס ספרה של יערה שחורי הוא ממואר משפחתי הבנוי כמסע אישי ועדין של בת הנעה אל עבר עולמה של אמה, מתוך ידיעה ברורה שהיא לעולם לא תוכל להגיע אליו באמת ולחשוף אותו במלואו. הבת יודעת היטב כי אין בכוחו של סיפור, טוב ככל שיהיה, לפתור את חידת זהות אמה או להתיר את סבך היחסים ביניהן, ולפיכך כל שנותר ל

הנכד, דרור בורשטיין, בבל, 160 עמודים, 2026. בורשטיין לוכד בחדות נפלאה את חיי ושפת היומיום, את התנועה התזזיתית בין רגעי אמת לבין דיבור חלול ולהג שיווקי חסר פשר. שחר קמיניץ במהלך כמה לילות רצופים שמתקפות טילים מאיראן טרפו בהם את שנתנו, נתקפתי דחף לקרוא אוטופיות עבריות. על רקע האזעקות וקולות הנפץ בלעתי זה אחר זה את מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת של אלחנן לייב לוינסקי (1892), את שני דמיונות של יצחק פרנהוף (1896), את אלטנוילנד של הרצל (1902) ואת ירושלים הבנויה של בוריס ש"ץ (1918). קריא