"דבר אינו קבוע מלבד השינוי": דבר המערכת לרגל שנה לייסוד מוסף הביקורת "פנס"

מערכת פנס: חיים וייס, מוריה דיין קודיש ונעם קרון


שינויים לא מעטים פקדו את שדה ביקורות הספרות בשנה החולפת. במוסף שלנו, פנס, החוגג בימים אלו שנה להיווסדו, פורסמו עשרות ביקורות על ספרות מקור, תרגום, עיון וילדים – בידי מגוון רחב של כותבים מעולים. גם כתב העת מעלה, שחגג אף הוא שנה לא מזמן, הרים תרומה יפה לענף. בתחום העיתונות הממוסדת (הארץ, ידיעות אחרונות) חלו שינויים טקטוניים בכסאם של עורכי מוספי הספרות, והמוספים הוותיקים הללו זוכים כיום לפריחה ולמתיחת פנים משמעותית. במקביל, נערכו בשנה האחרונה כמה פאנלים וכנסים בנושא, מאמרי דעה על תפקידיה ותכונותיה של הביקורת פורסמו בבמות שונות, ונדמה שקרנה של זו, שסבלה מיחסי ציבור גרועים למדי בעשור האחרון (מה שייצר, יש להניח, את השפע דנן) עולה בהתמדה.

מעניין לחבר את השפעה הזו עם המגמות האחרות בעולם המו"לות, שממשיכות את המגמות של שני העשורים האחרונים, וביתר שאת של חמש השנים האחרונות. בשני מאמרים שפורסמו לאחרונה (יפתח אשכנזי, "ממשיכים לרדת בסקרים", ידיעות אחרונות, 11.2.2022; קרן דותן, "סופרים ומשלמים", ישראל היום, 14.4.2022) מציגים הכותבים תמונה חד משמעית באשר לצניחה החדה בהרגלי צריכת הספרים, והקריאה בכלל, של הישראלים.

החיבור בין המגמות ההפוכות הללו (הידלדלות הקריאה לצד התחזקות ענף ביקורת הספרות) יכול להצביע על כמה קריאות מציאות-אפשריות, ואנחנו רוצים להצביע על אחת מהן: שוק הקוראים הכללי אכן הצטמצם באופן דרסטי, אבל אלו שעדיין אוחזים בספר מהדקים את המבט, משכללים אותו ומבקשים לעצמם עוד במות – דווקא בשל הידלדלות מרחבי הפעולה (ובכך אין הכוונה לכמות הספרים היוצאים לאור, שרק גדלה משנה לשנה). אם תרצו: צבא קטן וחכם, במקום צבא גדול (או "צבא העם").

כוחה של הביקורת הוא כוחה של ההעמקה. כוחו של המבט המשוכלל. הכתיבה לעולם תלויה במבט של האחר, מבט שאינו רק מרפרף, אלא צולל ממש, מלבר ומלגו, ומגשים את היצירה. מבט המתקיים בהיזון חוזר על ידי מספר מבקרים שפורשים את רשמיהם. מבט שחוזר אל יצירות, מבודד אותן מן הזמן.

לאור זאת, בחרנו להקדיש את גיליון השנה שלנו למבט רפלקסיבי של הביקורת על עצמה, ליכולתה להשתנות ולהציע מבטים מתחלפים על אותה יצירה. לכל אדם קורא יש מעין רשימה מצומצמת של יצירות אליהן הוא שב מדי פעם בפעם. אלו הן יצירות שדבר מה בהן מעורר אי-נחת, געגוע ולעיתים כעס או התנגדות, ובעיקר אלו יצירות המזכירות לנו את עצמנו בתחנות שונות של חיינו.

פנינו לארבעה כותבים וביקשנו מהם לכתוב לנו על קריאה חוזרת בספר. כיצד מפגש מחודש כעבור זמן עם יצירה שינה את עמדתם הראשונית לגביה. כיצד תמורות הזמן באות לידי ביטוי במבט על ספר ובהתרשמות ממנו.

שמעון אדף, רובי נמדר, יוני ליבנה ומיכל בן-נפתלי, חזרו לספרים שונים ומצאו בהם גילויים מפתיעים. אדף חזר לספר Free Live Free של ג'ין וולף, וגילה כי החסמים שמנעו ממנו להתחבר לספר בצעירותו, הם אלו שמושכים אותו כעת, בבגרותו. המסה של אדף מגלה בצורה בהירה וחדה את ההשתנות של הגיל, ואת כוחה של הקריאה לשקף לנו מקומות שונים בעצמנו. התמורות הללו מעניינות במיוחד כשהן חלות אצל אדם כותב, ומשוקעות בכתיבתו (כלומר בקריאה שלנו אותו, שאף היא משתנה, שכן, כפי שמוכיח אדף, אין תוכן סטטי שמצוי בספר, אלא רק "קריאה"). השתנות מסוג דומה, אולם ביחס לקורפוס מוכר הרבה יותר, מציג לנו רובי נמדר, אשר בוחן מחדש את יחסיו עם התלמוד. העולם העבש אליו נחשף על-כורחו בשיעורי תושב"ע בבית הספר, עם מורה גלותי ומשמים, הפך עם השנים לעולם פלאי, לא אורתודקסי בעליל, מלא בפלאות. זוהי השתנות שאינה רק אישית אלא גם פוליטית, ומשקפת את יחסה המשתנה של החברה לתלמוד.

יוני ליבנה בוחן את השתנות הרשמים באמצעי ז'אנרי: סוגת הסיפור הקצרצר. תוך התבוננות במספר סיפורים קצרצרים מתוך The Bad Novel של לידיה דיוויס, הוא מדגים איך הסוגה הזו היא מעין מאיץ חלקיקים. איננו זקוקים לשכבות הגיל כדי שהטקסט ישתנה, הדחיסות שלו מאפשרת לנו להפוך בטקסט במהירות ולראות אותו מתהפך ומקבל צבעים חדשים.

מיכל בן-נפתלי בוחנת את האופן בו הטקסט משפיע על מופעי הביקורת שהוא מצמיח. את הנובלה של רונית מטלון, גלו את פניה, היא מנתחת ככזו שיש בה סירוב עקרוני להיות מוכלת, להיות נראית, וגם בשל כך הצמיחה הנובלה יחסים מסוג זה עם הביקורת.

המבט של הביקורת מאפשר לנו, הקוראים, לחוות טרנספורמציות. קריאה בטקסט ביקורתי על ספר שכבר קראנו מאפשרת לנו מפגש חדש, מאפשרת תנועה. קריאה בטקסט ביקורתי בספר שטרם נקרא היא מורכבת יותר, אבל טקסט ביקורתי שעשוי היטב, לצד קורא.ת מיומן.ת מספיק – עשויים להפוך גם את המסע הזה למסע של מבטים מצלטבים, משתנים, מהפכי-צבעים.

*

הפקת כתב עת במתכונת חודשית אינה דבר פשוט, והיא לא היתה מתאפשרת ללא תמיכתם הנדיבה של מכון הקשרים ושל העומד בראשו, פרופ' יגאל שוורץ, של המחלקה לספרות עברית, של פרופ' דוד וטשטיין, דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה ושל פרופ' רז ילינק, סגן הנשיא לענייני מחקר ופיתוח.

יותר מכל, ברצוננו להודות לכותבים המעולים שכתבו לנו לא פחות מ- 58 ביקורות ספרות נהדרות:

סיגל נאור פרלמן, יגאל שוורץ, שירה סתיו, יעל שנקר, נעמי קריספל, מי-טל נדלר, מוטי פוגל, עודד ישראלי, תומר פרסיקו, דקל שי שחורי, מתן חרמוני, הילה בלום, יפתח אשכנזי, בנימין בראון, נירית קורמן, יורם מיטל, מורן אריה, טלי גריקשטס, רחלי דור רפופורט, תהל פרוש, אילאור פורת, לינה רוז, חיים יעקובי, יואב רונאל, תמר מרין, יותם פופליקר, חנוך בן פזי, נעמה ישראלי, חן שטרס, עמוס נוי, ראויה אבורביעה, יעקב צ.מאיר, יעל בארי, דודו רוטמן, שני ליבנה, איתי שניר, מנחם קוג'מן, סעד אבו ע'אנם, שרי שביט, נדב הלפרין, מעין איתן, אליענה אלמוג, נועם תירוש, נסים קלדרון, עינה ארדל, דותן הלוי, רפי צירקין סדן, שמעון פוגל, לי ממן.

וכמובן, תודה לכם, הקוראים.

134 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול