נעמה ישראלי

תורת הקבוצות, כרמית סחר, כתר, 2020.

תורת הקבוצות מביא בפנינו את סיפור התבגרותו של אלכס, ילד בריטי יהודי, השני בין ארבעה אחים ואחיות ולכאורה הכבשה השחורה המובהקת של משפחתו. בניגוד להוריו האקדמאים המצליחים, לאחיו מארק הגאון המתמטי ולשני אחיו הנוספים שניחנו בכישרון מוזיקלי עילאי, בעיניי בני משפחתו כשרונו היחיד של אלכס הוא להסתבך בצרות, והם מתייחסים אליו בהתאם – יחס שאלכס מקבל על עצמו בשתיקה ובהבנה. כאילו אין די בכל זה, אלכס הוא גם ילד ונער קטן ממדים, שגופו כמו מסרב להתפתח ולגדול. אולם לדידו של אלכס גופו הקטן מכיל בתוכו עולם ומלואו, אם כמקור לגאווה, כשהוא מותח אותו עד קצה גבול היכולת במאמציו הספורטיביים, ואם כשהוא מביא לו עונג ושמחה, או דווקא כאב: כמו את היחס המפלה של הוריו, אלכס נושא באומץ ובאצילות גם את המכות המוטחות בו ממקורות מפתיעים בכמה מסצנות האלימות היפות ביותר שקראתי בעברית.

זהו סיפור חניכה אינטליגנטי, עדין ומלא חמלה. במרכזו גיבור שמצליח לשמור על התום הנערי דווקא דרך קבלת המציאות האכזרית כהווייתה – ואף שהוא לעולם אינו נכנע בפניה. בהתנהגותו הפרועה אך רחבת הלב אלכס דוחה את השאיפות הגרנדיוזיות של הוריו לחייהם ולחיי ילדיהם, ועדיין הוא מצליח לחוות רגעי אושר וחסד בקשרים שהוא יוצר, או סתם בהשתאותו נוכח יופיים של חומרי החיים שבכל זאת מזומנים לו.

זהו גם רומן ביכורים בשל להפליא הכתוב כמלאכת מחשבת. הוא חף לחלוטין מסנטימנטליות, ושומר על נימתו המאופקת לכל אורכו ועד לדפי הסיום המרגשים, כשמהותם האמיתית של הקשיים שאלכס מתנסה בהם מבצבצת בין קפלי הטקסט רק מעת לעת. כך, אט־אט המרקם הכמו פרום של הטקסט ממחיש את מה שאין אלכס או הקוראים מסוגלים להפנים או לחיות עימו בשלווה – אותה פרימות של חיים בעולם רחוק כל כך משלמות, והיופי הגלום בו תמיד ואף על פי כן.

---