ארכיון | כל המאמרים

סיום מדומה , נועה סוזנה מורג, כתר, 256 עמודים, 2025. אייר חיה בדור של הרחבת גבולות ה"אני", טרנס־אטלנטיות וקוסמופוליטיות הפכו לדבר שבשגרה בקרב מי שעובד במקצועות חופשיים כמו מוזיקה או אדריכלות, מי שמשכיל בסיוע הרצאות TED, מי שכלכלת מוצריו מבוססת על הזמנה שוטפת מהרשת, מי שצופה תוך כדי הליכה בחיים מצולמים של אחרים המצויים אי שם. דניאל אושרי ממדיו של הרומן הקולח והמהפנט של נועה סוזנה מורג, סיום מדומה , מאפשרים לקרוא אותו בשעתיים־שלוש דחוסות. עבורי הקריאה ארכה יומיים, זאת מפני שאחר

נימים של תפוז, ים טרייבר, פרדס, 169 עמודים, 2025. מה טומן בחובו החוץ המאפשר מגע מחודש עם הפנים? מהו המשא ומתן שמקיים המטריאלי עם הנפשי? ואיך אלו נרקמים ליחסים שבין האחד לאחר? שאלות אלו מהדהדות שוב ושוב לאורך הקריאה בסיפורים השונים. יותם אלון גרינבאום ספר הביכורים של ים טרייבר נימים של תפוז מאגד אל תוכו עשרה סיפורים קצרים, בכתיבה ריאליסטית הגולשת לעיתים אל הסוריאליסטי, ונעה בין גוף ראשון לגוף שלישי בעל נוכחות מספרת דקה ועדינה. טרייבר טווה דמויות צעירות, בעיקר נשים , המבקשות

הופרדנו כך: מורה נבוכים להפרדה מגדרית, יופי תירוש, קרן ברל כצלנסון - קן האופק, 197 עמודים, 2025. מה שתירוש מצליחה להעביר היטב, בשפה בהירה ובכתיבה מאורגנת, הוא כיצד המגמה המתעצמת של ההפרדה המגדרית במרחבים הציבוריים בישראל – בצה"ל, באקדמיה, באוטובוסים, במעיינות – למעשה מנרמלת אותה. ויותר מזה, מה שהיה פעם קיצון – הידור במצווה – הופך להיות הסטנדרט החדש שכולם מחויבים אליו. מירי כהן-אחדות הימים הם ימיה האחרונים של שנת 2025. הופרדנו כך , ספרה החדש של המשפטנית פרופ' יופי תירוש, אמור

מוצא הדרכים, דנה אמיר, עורך: ארז שוייצר, הקיבוץ המאוחד, 54 עמודים, 2025. חיזיון החלימה האימהית, שאמיר טווה אל תוך שירתה, הוא בעיניי מהות ההתמרה הנדירה שהיא מחוללת בשירתה על פני הספר כולו – השבת האבוד מכול, בכוח תעצומות הנפש המתמסרת, עד מעבר לגופני, עד מעבר לקיים. טליה סיידל כהן חומרי השירה הנוכחים בספרה של דנה אמיר מוצא הדרכים , נוגעים בליבת סיפי החיים, היכן שמיתות ולידות מהדהדות זו בזו, היכן שאבדות נצרפות אל חיק שירה. את הספר פותחת הפואמה מלאת הכאב "ימים נוראים". אני קוראת

מאיה ערד, תמורה נאותה , עורך: אלי הירש, הוצאת חרגול ומודן, 208 עמודים, 2025. האומנם גיבוריה של מאיה ערד מסוגלים לעורר רק אנטגוניזם או רחמים? עדו ניצן לפני כמה שנים קראתי ברצף כמה רומנים על עולם הספרות הישראלי. בין פרפר במחסן של שולמית לפיד ו הספר הלא נכון של נעה ידלין הגעתי, באיחור מאוד לא אופנתי, לספרים של מאיה ערד. קראתי את קנאת סופרות , שהיה אז חדש, ומיד אחריו המשכתי ל שבע מידות רעות , ממנו אל מקום אחר ועיר זרה ומשם לשאר ספריה: חלקם יצירות נפלאות בעיניי וחלקם חביבים ל

ירושלים ועוד מנתיבותיה , עורכת: תמר הירדני, עורך משנה: אלדד ברין, הוצאת יד בן-צבי, 734 עמודים, 2025. המעמד הקאנוני של קודמו, ירושלים וכל נתיבותיה , שיצא ב־1999, מחייב אותנו להתייחס גם ל ירושלים ועוד מנתיבותיה כספר ששואף לקאנוניות. הוא כולל 32 סיורים שנכתבו במיוחד לספר החדש. לפנינו, במילים אחרות, ספר המשך, פרי חקירתם של מדריכי טיולים, מורי דרך וחוקרי ארץ ישראל וירושלים. אריאל הורוביץ לפני כמה שנים, באחד מימי האביב, עליתי צפונה לטייל בשמורת טבע ידועה בגליל העליון. בכניסה לשמור